פגמים מושלמים. האסטטיקה של חוסר השלמות.

בעולם עיצוב הרהיטים, שבו הדיוק והשלמות לרוב עומדים במרכז, קיים תחום שבו הבלתי צפוי הופך ליתרון, וחוסר השלמות הופכים למאפיינים שובי לב. מה שעשוי להיתפס כפגמים בחומרים מסורתיים כמו עץ, מתכת, אבן ופלסטיק, הם למעשה האלמנטים שמושכים את תשומת לבם של בעלי מלאכה כמוני, והופכים כל יצירה לעדות ליופי הגולמי, חסר הרסן של החומרים עצמם.





במרדף אחר יצירת רהיטים ואביזרי בית ייחודיים, השמחה טמונה במניפולציה הישירה של החומר הסופי, תוך עקיפת דגמים ניסיוניים וחומרים תחליפיים. התהליך כולל ריקוד אינטימי עם המאפיינים הטבעיים של החומר הנבחר - בין אם זה חמימות העץ, הגמישות הקרירה של המתכת, האלגנטיות הנצחית של האבן או הטבע הרב-תכליתי של הפלסטיק.

אפשר להתפתות להחליק משטחים, ליישם גוון צבע אחיד, או לכפות דיוק גיאומטרי על החומר. עם זאת, התכונות הייחודיות ואפילו מה שחלקם עשויים לתייג כ"פגמים" באמת לוכדים את דמיוני ומטפחים קשר עמוק. חלודה, שלעתים קרובות מבוטלת כפגם במתכת, מקבלת זהות חדשה כציפוי טבעי דקורטיבי, הדומה לגוונים המינרליים שובי הלב המעטרים לוח שיש.

הפיתוי של חוסר השלמות משתרע מעבר לתחום הדפוסים הטבעיים ועד לאקראיות שנוצרה במכוון המגדירה מרקמים המושרים באופן מלאכותי. קחו בחשבון את תהליך הגלוון שמתזמר דפוס חלודה על פני חומר או סדק עץ המעניק אופי מובהק ללוח עץ. הדפוסים הבלתי צפויים הללו, שנולדו מכאוס מכוון, משקפים את היופי שנמצא בספונטניות של העולם הטבעי.






לקוחות, שנבהלו בתחילה ממה שהם ראו פגמים בלוח שיש, גילו את הגוונים המינרלים האורגניים שעוצבו על ידי הכוחות העתיקים של כדור הארץ, שלא נגעו בידי אדם. גילוי זה מאתגר את עצם היחסים שלנו עם הטבע ומטיל ספק באיזו מידה אנו כופים עליו את העדפותינו האסתטיות. הפיתוי הכנה של חומר לא מושלם, שלא נפגע מאחידות תעשייתית, מתגלה כאוצר נדיר ואישי לאורך זמן.

כשאני מנווט בעולם הזה של חומרים, צורות וגימורים, אני מוצא את עצמי נמשך לאסימטריה ומוטיבים אמורפיים בהשראת הטבע. בניגוד לסימטריה הצפויה שעוטפת את חיי היום-יום שלנו, צורות א-סימטריות יוצרות קשר עמוק יותר, אולי בגלל שהן משדרות כוונה וביטוי אישי. בעולם שנשלט על ידי קווים ישרים, אימוץ הבלתי סדיר הופך לסטייה מכוונת מהנורמה.

עבודה עם חומרים טבעיים, עיצוב צורות אמורפיות ואימוץ גימורים לא אחידים מעניקים לי את החופש לעבד כל מוצר באופן אישי. זוהי יציאה מגבולות הייצור במפעל, המאפשרת חוסר עקביות נסלחים המוסיפים נופך של מהות אנושית. גישה מעשית זו לא רק מנתקת אותי מקשיי המודרניות אלא גם מספקת פורקן טיפולי ומרגיע.






במסע ההולך ומתפתח של יצירת רהיטים, הפגמים הופכים לסימני ההיכר, אי הסדירות הופכות לחתימות ייחודיות, והדפוסים הבלתי צפויים מספרים סיפורים על חוסן חומרי ויצירתיות אנושית. ככל שאני מעמיק באמנות אימוץ חוסר השלמות, אני לא יכול שלא לתהות אילו אוצרות שלא התגלו מחכים בעתיד – אילו חומרים, דפוסים וטכניקות חדשים יצוצו, ויזמינו אותנו לאתגר את התפיסות שלנו ולהגדיר מחדש את עצם מהות היופי בעיצוב. ההרפתקה נמשכת, מונעת על ידי סקרנות שאינה יודעת שובע לסיפורים הבלתי סופרים שנמצאים בליבה של כל יצירה לא מושלמת.